שליחות

אני מאמינה שנבראנו למלא תפקידים שונים שקיבלנו מאלוהים במהלך החיים, ושכל תפקיד לוקח תקופה מסוימת בחיינו- ארוכה או קצרה. התפקידים האלה טמונים בנו כל כך עמוק שכאשר אנחנו מגשימות אותם בחיינו הם ממש הופכים לחלק מהאישיות שלנו. לתפקידים שנמלא בחיינו לא בהכרח יהיה קשר בין תפקיד לתפקיד (כמו להיות תלמידת תיכון לתקופה של שלוש שנים, ומאוחר יותר למלא תפקיד אחר בתור אם המשפחה) אבל הם כולם יובילו אותנו בהדרגה להגשמת הייעוד שלנו שהוא הסיבה ללמה אנחנו כאן.

משמעות החיים היא לחיות. וחיים יש רק באלוהים. ממנו קיבלת את החיים ולכן כל דבר שתעשי, תחשבי ותאמרי יהווה תגובה לאלוהים על רוח החיים שנפח בך.

אני אסביר,

נניח שקמת בוקר אחד על "הצד הלא טוב", הכל הלך לא כמו שציפית או רצית, ובכל זאת בחרת להודות על כך שזכית לקום גם הבוקר- ההודיה הזו היא תגובה ישירה לאלוהים שראה סיבה לכך שגם היום תקומי, גם היום תמשיכי בתהליך שהוא עובד איתך עליו, כי יש עוד משהו שאת נקראת לעשות בעולם, יש עוד משהו שעלייך ללמוד ולדייק בדרך שאת הולכת בה.

זה משהו שאנחנו צריכות להזכיר לעצמנו, כי אף אחת מאיתנו לא חיה לשם עצמה. זו האמת.

לפעמים נדמה לנו שאנחנו עושות דברים גדולים בחיים, ואנחנו מסתכלות על הטוב שיוצא מזה, וחושבות שבזה כל המאמץ וההשקעה שלנו מסתכמים- בלחיות ברווחה, להיות מאושרות, בלהשיג את התואר הזה, את הדרגה הזו בצבא או בעבודה- אבל שוכחות שיכול להיות שאנחנו אולי לא יכולות לראות או לדעת אבל יש אדם אחר שמסתכל עלינו וכל החיים שלו משתנים לטובה כי הוא רואה אותנו ואת העבודה הקשה שאנחנו משקיעות וההצלחה שנובעת מזה והוא אומר "גם אני יכול" והוא בוחר לקום ולשנות=סוף סוף לחיות. וזה גדול יותר. כי פה מתחיל מעגל של השפעה.

אותו אדם שרואה את ההצלחה שלך ואומר "גם אני רוצה, גם אני יכול", הוא מגיע להצלחה משלו, ושם כבר מחכה לו אדם אחר שרואה את המאמץ שהוא השקיע כדי להגיע לאן שהגיע ואז גם הוא אומר "גם אני רוצה, גם אני יכול" וגם הוא קם ומשנה הרגלים, דפוסי התנהגות, ואז החיים וההצלחה שלו הופכים להיות דוגמה והשראה לאדם אחר ולכן, באיזשהו מקום גם לך יהיה חלק בטוב שעובר בכל אדם ואדם שמעגל ההשפעה הגיע אליו.

יש מצבים שבהם את עצמך תהיי עיוורת להישג בחייך, כאילו שהוא מובן מאליו אבל אדם אחר יראה בהישג שלך השראה והצלחה גדולה שגם הוא ירצה להגיע אליה.' ולכן אני מאמינה, שחשוב להכיר תודה על מה שיש לנו, כי דבר אחד שנראה בשבילנו מובן מאליו, יכול להיות עולם שלם לאדם אחר.

יש סיבה לכך שאנחנו כל כך אוהבות להסתכל על אנשים אחרים במדיה החברתית, לראות איך הם חיים, לקחת וממש להעתיק מהם דברים שאנחנו אוהבות ורוצות שיהיו גם בחיים שלנו, אנחנו רוצות להיות מושפעות מהם כי ככה נבראנו, ככה אנחנו מתעודדות אחת מהשני ומתקדמות. אני מאמינה שאין אדם מוצלח אחד בעולם שהגיע לאן שהגיע בלי להיות מושפע לפחות בדבר אחד מחייו של אדם אחר אליו הוא נחשף וראה בו או במה שהוא עושה כהשראה.

יש בך יותר כוח ממה שאת חושבת. כל בחירה שאת עושה היא לא רק בחירה שמשפיעה על החיים שלך, ולא רק בחירה שמשפיעה על מעגל הסובבים אותך, אלה דברים שיכולים להגיע למעגלים שמעבר. יש כאן אחריות.

תסתכלי על הטבע סביבך, השמש לוקחת חלק משמעותי מהחיים של כולנו, היא עושה את התפקיד שלה שהוא פשוט להיות, וכך היא מאירה את העולם (ולפעמים גם את הנפש) ומחממת אותנו. הדבורים שעוברות מפרח לפרח בשביל לקבל מהצוף, עושות יותר מזה אולי בלי שהן יודעות כי בזמן התעופה והחיפוש אחר צוף הן מפזרות באזור את האבקנים של הפרחים עליהן הן מתמקמות ובכך מועילות לחידוש ופריחה של פרחים נוספים.

אז תעשי את מה שאת עושה בלב שלם ובמחשבה חסרת גבולות בידיעה שהצעד הבא שלך יכול להיות התחלה וחיים חדשים של מישהו אחר. כי זה באמת יכול להיות כך.

הרבה מאוד פעמים מצאתי שהדלק שלי להמשיך לפעול ולהשתפר נבע מהמחשבה שהפעולה הטובה שלי תעזור לאדם אחר שאני אוהבת, וזה יותר חזק מאשר הנוחות והאושר העצמי שלי. לפעמים כשרק אנחנו בתמונה לא תמיד נישאר נאמנות לתפקיד ולאחריות שלנו.

יש כאן את העניין של הקרבה בחיים, עם כמה שזה נשמע סותר, הקרבה=יותר חיים.

אם את רוצה להגיע למקום שהוא טוב יותר, את צריכה להקריב משהו, את הזמן שלך, את המאמץ שלך. אם את רוצה לקבל, תמיד תצטרכי קודם לתת. תסתכלי על עצמך, נסי לשלוח את היד שלך לקבל משהו, והנה תראי שהיית צריכה קודם לשלוח את היד שלך, לתת ממך.

הייעוד וההגשמה שלך= השליחות שלך. שליח לא שולח דברים לעצמו. שליח הוא זה שנאמן מספיק בשביל להעביר את המשלוח היקר מהנותן לזה שניתן לו, ומי שניתן לו הוא זה שביקש לקבל. לפעמים את השליחה ולפעמים זו שמקבלת.

אז מישהו מאיתנו פסנתרן, מישהי מאיתנו היא אמא שהילדים שלה הם פרויקט חייה, אנשים מאיתנו הם הייטקיסטים ויזמים, סטודנטים, חיילים, מטיילים בעולם, והרשימה עוד ארוכה, ותפקיד (שליחות) יכול להיות גם משהו של הרגע- לחייך לאדם זר ברחוב כשנוצר ביניכם קשר עין, להגיד בוקר טוב לשומר בכניסה, לשלוח הודעת "מה שלומך" לאמא, לזרוק לפח את השקית שמתעופפת ברחוב, להביע דעה כנה בסיטואציות חברתיות.

ואם את מרגישה שאין לך משהו מיוחד שהוא שלך להביא לעולם, ואם את מרגישה שאין לך שליחות פה, אז תדעי לך שאם קמת גם היום, כנראה שיש מישהו שעוד לומד ממך, או שיש מישהו שעוד צריך לפגוש אותך ואת השליחות שלך בחייו. לפעמים אנחנו שליחים של דברים יפים וטובים שאנחנו אפילו לא יודעים ששלחנו למישהו.

זה פשוט לא עניין של לדעת תמיד מה את מביאה לעולם ולאנשים שבו, זה עניין של לממש את הפוטנציאל המלא שבך, להגשים רעיונות שיש לך, ולהגיע הכי רחוק שאפשר, וממש כמו הדבורה, גם את תפזרי אבקנים ותתני יד לפריחה של האנשים שנחשפים אלייך.

היום החשיפה היא כמעט ובלתי מוגבלת בזכות האינטרנט, משפט אחד שלך שתעלי לרשת ופרספקטיבה של אדם אחר יכולה להשתנות לחלוטין, לטוב ולרע. שוב, זו אחריות לחיות.

אז אל תתייאשי מהמקום שאת נמצאת בו כרגע, כנראה שאת מודעת רק לחלק קטן מאוד מהפעולה הגדולה והטובה שאלוהים פועל דרכך רק מזה שאת נשארת נאמנה לתפקיד שלך, שהוא מי שאת כרגע.

ואם את יודעת במה את טובה, מה את אוהבת לעשות, יש לך רעיונות וחלומות, יש לך שליחות, אז קדימה קומי וקחי את הצעד הראשון שלך, הוא הכי קשה. אבל כמו שכדי לצפות בנוף היפה ביותר בעולם צריך לטפס עד לתצפית הגבוהה בעולם, כך זה עם ההצלחות שמחכות לך בפסגת ההר.