ההבטחה של אלוהים אלייך

בחורף שעבר, כשהתחלתי לתת יותר ויותר מקום למחשבות דיכאוניות על החיים שלי, הרגשתי אבודה ונטושה על ידי עצמי ורחוקה ממקור חיי- אלוהים. הייתי ממש בגלות רוחנית.

גלות זה מצב בו אדם או קבוצה נשלחים באופן מאולץ מארץ מולדתם. גלות הייתה יכולה להוות כתחליף לעונש מוות בגלל חומרת המשמעות שבה, עקירה מהמקום לו את קוראת בית.

הדיכאון הזה שאפשרתי לו להיכנס לכל תחום בחיי, הכתים הכל בכתמים שחורים, החל מהתאכזבות על מי שאני- האופי והמראה שלי, אכזבה מדברים שעסקתי בהם, הכל הרגיש לי שאני נכשלת בו, אכזבה מהאנשים סביבי והתאכזבות מאלוהים שלא פשוט עוצר את הסבל הזה.

דיכאון זה מוות שמחלחל דרך המחשבות, זה לא דבר שנכפה עלייך, לא משנה כמה קשים ולא אידאליים החיים שלך, את לעולם לא תחיי בדיכאון אם את תבחרי לא לאפשר לזה להיות.

עד שנה שעברה, מעולם לא חוויתי דיכאון, לא באמת ידעתי מה זה, אבל היו בסביבה שלי אנשים שהכרתי שחוו את זה, אני מתביישת להגיד שהיו לי לא מעט מחשבות ממקום גאוותני מול תבוסתנות של אדם אחר מולי, גם הקרובים אליי. לא הבנתי למה שמישהו יוותר כל כך בקלות כשנהיה טיפה קשה ("טיפה" לפי מה שאני הגדרתי).

ואז מצאתי את עצמי, חמישה ימים אחרי החתונה, גרה לבד לגמרי, חוץ מבסופי השבוע (בעלי חייל בשירות סדיר), עובדת בעבודה של גדולים 9-5, כל החברות בצבא, הורים שלי גרים בשכונה אחרת, חמי וחמותי גרים מחוץ לעיר, ויש בית לתחזק, יש תינוק לטפח ברחם.

סיטואציה שיכולה להיות הזדמנות מדהימה או בדידות אינסופית, כמו כל סיטואציה שאת מתמודדת מולה בחייך.

כדי להתעודד, בתקווה לצאת מעננת הדיכאון הזו למקור של אור, המקור האמיתי של החיים שלי ושלך, הייתי קוראת פסוקים נורא מסוימים מהתנ"ך שפתאום הרגישו קרובים אליי יותר מתמיד, והמשותף להם היה שכולם עסקו בקושי גדול ומפחיד של תקופה שאלוהים מבטיח שתהיה קצרה, לקראת ניצחון גדול מאוד שאלוהים מוביל אותנו אליו. תקווה באלוהים.

דוגמאות לפסוקים שקראתי ועודדו אותי וכנראה גם יוכלו לעודד אותך, תוכלי למצוא בסוף הפוסט.

ואת יודעת משהו? במהלך הגלות הרוחנית הזו שחייתי בה, אלוהים תמיד עודד אותי להשתמש בזמן שקיבלתי, בימים שנתן לי בשביל לחיות, בשביל ללמוד משהו חדש, בשביל להתקדם בצעד הכי קטן, בשביל לבנות גם במקום (מבחינה רוחנית) שהרגיש לי לא הבית= לא המקום הבטוח, לא האידאלי לפריחה עבורי, בגלות.

לא תמיד נעניתי לעידוד הזה, אבל כשכן?

כשכן הייתי מכינה לעצמי ארוחת ערב, כשכן הייתי כותבת, כשכן הייתי קוראת, כשכן הייתי שמה את המאמץ להיפגש עם אנשים שאני אוהבת אז הרגשתי את הכוח והתקווה שאני מתקרבת לניצחון גדול מאוד.

זה מאוד מעניין,

בספר ירמיה מהתנ"ך, בפרק כ"ט, בני ישראל נמצאים בגלות, רק חולמים על החזרה הביתה, שוב לחיות, שוב לגדול. מבחינתם להיות בגלות זה אומר לשים מעצור לכל דבר שהם קראו לו חיים, כי לשם מה שווה להשקיע במקום שהוא לא הבית שלך?

ירמיה כותב מכתב לבני ישראל מאת אלוהים, והמסר שאלוהים מעביר לבני ישראל שנמצאים בגלות הוא: בנו בתים ותשבו בם, נטעו גנים ואכלו מהפירות שלהם, תתחתנו ותתרבו, אלוהים מצווה "אל תמעטו", תקוו ותתפללו לשלום בעיר שאתם נמצאים בה, ככל שיהיה לה שלום כך ירבה לכם השלום. ואז הוא גם אומר להם את הזמן המיועד לחזרתם מהגלות.

אם את נמצאת עכשיו במקום בחיים שאת מרגישה בו בגלות רוחנית, שהחזרה הביתה לא נראית אפילו באופק, אני מעודדת אותך להאמין ולהמשיך לקוות שהחזרה הביתה עוד תגיע, ובגדול וביותר טוב. אנחנו מאמינות בדברים שאנחנו לא רואות עכשיו, כי להאמין במשהו שאת רואה זה לא נקרא להאמין, זו כבר עובדה, זה נקרא לדעת.

ותישארי נאמנה. ברגעים שאני לא הייתי נאמנה לערכים שגדלתי עליהם, וויתרתי על מה שידעתי שטוב, נפלתי חזק מאוד.

אלוהים תמיד נאמן, ולכן הוא גם הצליח לתקן וליצור משהו טוב וחדש מהנקודה שהייתי בה,

ושוב, זו לא עבודה חד צדדית, זה עניין של יד ביד.

את תרצי ותאמיני, ותפני את הבמה למי שיכול ליצור את השינוי ומי שעושה את הפעולה הטובה-אלוהים

והוא ישיב לך כמידת האמונה שלך, ככה למדתי מאיך שאלוהים פועל: ככל שיגדל או יקטן המקום שתתני לו לפעול בחייך,

כך יהיה לך.

גם אנחנו בני האדם פועלים ככה, בעל יכול לאהוב מאוד את אשתו אבל אם אשתו לא תהיה מוכנה לקבל ממנו פרחים בימי שישי, לא תרצה להעביר איתו את ארוחת הבוקר בשיחה טובה במקום להיות עם הפלאפון, לא תיענה לדייטים שהוא מציע לה לצאת איתו, לא תיתן לו לעזור לה באתגר שהיא מתמודדת מולו- איך היא תדע כמה שהוא אוהב אותה?

אם תהיי עסוקה כל היום בלפתור את הבעיות שלך בדרך שאת חושבת שנכונה עם הראיה שלך שמוגבלת (אם להיות כנים, אין לנו מושג מה קורה פה בעולם, לא אני ולא את קובעות פה), איך תוכלי לדעת כמה גדולה הנאמנות והאהבה של אלוהים כלפייך ואיזה פתרון מדויק יש לו במיוחד עבורך?

"כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח יהוה וכבודו עליך יראה" (ישעיה ס:2)
"ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך" (ישעיה נד:7)
"כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום איתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי יהוה וצדקתם מאיתי נאום יהוה" (ישעיה נד:17)

אלה פסוקים מהתנ"ך, הבטחות מאלוהים עם החתימה שלו "נאום יהוה". אלה הבטחות שעומדות לעד,

אז "אל תמעיטי", כפי שאלוהים מצווה את בני ישראל כשהיו בגלות,

לעולם לא יהיה באמת מצב אידאלי בו הכי נכון להתחיל או להמשיך לפרוח,

הפעולות הטובות שאת נלחמת לעשות עכשיו בגלות, הם זרעים ושתילים לעצים ופירות טובים שיבואו אחר כך.

אחותי, זכרי, לא משנה כמה גדולות הבעיות שאת מתמודדת איתן כרגע, אלוהים גדול יותר.